רוזה שרשמיבסקה
נפלה בקרב
אליעזר שרשן לייזר
בן למשפחה חסידית מוַרשה (Warszawa). בימי הכיבוש הגרמני נכלא בגטו ורשה. גורש למחנה המוות בטרבלינקה (Treblinka). במחנה עבד שבועות מספר במחסני הבגדים ובהובלת גופות הנרצחים מתאי הגזים לבורות הקבורה. נמלט מהמחנה ושב לגטו ורשה, שם הצטרף לקבוצת מחתרת של מַלוֹן (הידועה גם בכינויה "אנשי המפולת"). לאחר היעלמותו של מפקדה במהלך קרבות מרד גטו ורשה, באפריל 1943, נטל את הפיקוד על הקבוצה. הקבוצה, בהנהגתו, המשיכה להילחם בין חורבות הגטו לאחר דעוך המרד.
ברל שרשנבסקי ברקה
חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית כשזו עוד פעלה במחתרת תחת השלטון הפולני בוילנה (VILNIUS). בזמן הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו המקומי. נמנה עם היוזמים להקמת מחתרת לוחמת מאוחדת בגיטו, ובעצמו ברח מהגיטו והצטרף לפרטיזנים. ביער שימש קומיסאר בגדודי הפרטיזנים "המאבק" ו"מוות לפשיזם".
רוזה שרשנייבסקה
בימי הכיבוש הגרמני נכלאה בגטו וילנה (Vilnius). חברת המחתרת הלוחמת בגטו. יצאה ליערות עם קבוצה בפיקודו של יוסף גלאזמן. בדרכה למשימת סיור נקלעה עם חבריה למארב. התפתח קרב, במהלכו נפלו שלושה לוחמים, ואילו רוזה נתפסה ונלקחה להוצאה להורג בפונאר (Paneriai).
בנימין שתדלן
בנובמבר 1943 בא מגטו רוקיטנו ליער. נפל בעלותו על מארב גרמני, בשובו מסיור.
מיכאל שתדלן
בספטמבר 1942 ברח מהגטו. נפל בגלל הלשנה.
מיכאל שתדלן (שטדלר)
בן למשפחה מסורתית - יהודית. קיבל חינוך תורני, חבר בתנועת בית"ר. בעת הכיבוש הגרמני נכלא בגטו המקומי ובעת הטבח שנערך ביהודים ב- 5 בספטמבר 1942 נמלט ליערות. ביער הצטרף לפרטיזנים והיה סייר מעולה. נרצח על ידי שוטר סובייטי לאחר שחרור האזור.
רחל תורן (רוזנטל) קוקה
בזמן הכיבוש הגרמני נכלאה בגטו קובנה (Kaunas). חברה במחתרת. השתייכה לקולקטיב "מולדוס 7". הצליחה להימלט מהגטו והסתתרה עד השחרור. ע"י הצבא הסובייטי היגרה לארה"ב.
אפרים (זולטן) תלמי (פרקש) זולי
באוגוסט של שנת 1944 הצטרף עם קבוצת חברים מברטיסלבה (BRATISLAVA) למורדים הסלובקים (SLOVAKIA). שימש קשר-רץ (באופנוע) ביחידתו של בילוב (BILOV) ולאחר מכן הוצב לשומר-ראש של מפקד המרד יגורוב (YEGOROV). לאחר שיחידתו התפרקה הצטרף ליחידה הפרטיזנית ז`דאנוב (ZDANOV) ונכלל בקבוצה של סיירי היחידה. בתחילת אפריל 1945 נפגש עם הצבא האדום ששיחרר את האיזור. עלה ארצה. עיטורים: מדלית שטפניק.
תמר תמר
דורה תמרינה ארונובנה
סטאניסלב תמרקין לבוביץ'
חטיבת גרישין 13
מיכאיל תמרקין יוסיפוביץ'
מיכאל תמרקין מישה
לפני פרוץ המלחמה עבד כפקיד במחלקה למסחר והתעשייה בעיר ויטבסק(Vitebsk). ( הצטיין בלחימה כפרטיזן-חבלן
חיים תמרקין
חיים ברח מעיר הולדתו בעת שהגרמנים עמדו לכבוש אותה אך לא הצליח להתחמק מהם. הוחזר ללאדי (Lyady) ונכלא בגטו המקומי. בלאדי חיים ארגן קבוצת ילדים שכינתה את עצמה "גברוש" ועמד בראשה. הילדים אספו כלי נשק ותחמושת שנשארו באזור אחרי הקרבות וטמנו אותם באדמה, הם תפסו כ- 20 סוסים עזובים וטיפלו בהם ואחר כך העבירו אותם וגם את הנשק לפרטיזנים. ה"גברושים" עזרו לשבויים באוכל ובמים, הם הדביקו כרזות אנטי - נאציות, לא פעם חיבלו ברכב צבאי גרמני. בפברואר 1942 ברח חיים מהגטו והצטרף לגדוד הפרטיזני "ניקולאי" (Nikolay). הוא היה סייר מעולה וגילה אומץ רב. הוא נרדף על ידי המשטרה הגרמנית, נתפס, אך הצליח לברוח מידיה. בהיותו פצוע, חזר לבסיס הפרטיזני והמשיך ללחום. מאוחר יותר שוב נלכד על ידי המשטרה בשעת ביצוע משימת מודיעין. הוא עונה קשות בחקירה אך לא מסר דבר. התאבד בכלא.
בצלאל (צלקה) תמרקין סלאווקה
עד למלחמת ברית המועצות גרמניה (1941) חי עם משפחתו בקולחוז. כשהגרמנים כבשו את האיזור היה כבן 12 ונכלא עם משפחתו בגיטו. במרץ 1942 ברח עם אביו ליערות והצטרף לקבוצת פרטיזנים שמפקדה היה אחד בשם ניקולאי. בהיותו שם קיבל את הכינוי "סלאווקה" (SLAVKA). סלאווקה מילא תפקיד של סייר כשהוא מתחזה ליתום מבית היתומים בסמולנסק (SMOLENSK). אביו נתפס על ידי שוטרים מקומיים והם המיתו אותו. לאחר זאת יצא לנדודים ונפגש עם יחידתו של גרישין, מפקד גדוד פרטיזני נייד, והוא צורף לגדוד זה. סלאווקה היה אהוד על אנשי היחידה והשתתף בכל המסעות והפעולות של הגדוד ובאחד הקרבות נפצע ואיבד רגל. כשנפגש עם הצבא האדום, ביוני 1944, הועבר לעורף הסובייטי להחלמה ולהמשך לימודים. ספר מפרי עטו - זה לא קרה בחלום (ברוסית). עלה ארצה. לפני עלייתו ארצה קיים קשר מכתבים במשך עשר שנים עם שרה שנר - חוקרת השואה ב"בית לוחמי הגיטאות".
מציג תוצאות 16031 - 16046 מתוך 16046

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites